הגענו לשרון כמה חודשים לתוך פתיחת הקשר.

מצד אחד, המצב היה קשה ומתוח מאד בינינו, ומצד שני – לא רצינו לסגור.

חששנו שאם לא נמצא דרך – נתפרק, או נחיה בסבל (שזה גם סוג של פירוק, כי זה אומר שמתעלמים מצורך קיים, והרי כשפותחים את הקשר – לא פותחים סתם – זה קורה כי יש צורך עמוק בזה).

קיווינו שתקשורת מקרבת בגישה שתומכת פוליאמוריה תעזור לנו.

למרות שרועי לא היה שלם עם זה שנלך לליווי, כבר בפגישה הראשונה שרון קלטה אותו, ואת שנינו, והרגשנו שהגענו למקום הנכון. גם ברגעים שהרגשות סערו – שרון, בחום, בשקט ובהכלה שלה, הצליחה לקלוט ולהבין אותנו בין השורות, והצליחה לשקף לצד השני את הרגשות והצרכים שלנו – כך שיכולנו להבין זה את זו. הרגשנו בטחון שיש מקום שבו אפשר להתפרק, ומישהו שישמע אותנו. הרגשנו שכשצריך תמיכה – שרון נמצאת שם בשבילנו.

למדנו גם את הגישה של התקשורת המקרבת. התחלנו לעבד יחד עם שרון דברים שקודם היה קשה לנו לדבר עליהם. השיחות המשיכו גם בבית, ולמדנו איך לעשות אותן עם לב פתוח ועם יותר סבלנות.

היום, בזכות הגישה שלמדנו, אנחנו מצליחים יותר ויותר להיות קשובים לעצמנו, ואחד לשני, בלי להתפוצץ, ולראות זה את זו בזכות זה.

קיבלנו את החברות שלנו חזרה.

בנוסף לכלים של התקשורת, שרון מביאה תובנות וידע מדהימים בתחום של הפוליאמוריה.

היא חיה כך בעצמה, ומלווה אנשים שחיים כך – וזה מאפשר לה, כשעולות בקליניקה כל מיני דילמות ושאלות, להביא הרבה נקודות השוואה, דוגמאות, אופציות, רעיונות ופתרונות פרקטיים.

כל זוג שבוחר לפתוח את הקשר יוצר את הדרך הספציפית שלו, יש המון אפשרויות – וזה מאד קיצר את התהליך של לסלול את הדרך שמתאימה לנו, וחסך לנו שגיאות מכאיבות.

הרבה אנשים מתייעצים בקבוצות הפייסבוק, אבל בעינינו זה בעייתי. בקבוצות אנשים זורקים כל מיני דעות – אבל הם לא מכירים את הזוג הספציפי עם הרגישויות והצרכים שלו – והרגשנו שזה חשוב שמלווה אותנו מישהי עם פרספקטיבה רחבה על אורח החיים הזה, שגם מכירה אותנו לעומק.

גילינו גם שאצל הרבה אנשים זה לא תמיד קל – ודווקא ההבנה הזו נתנה לנו כוח להתמודד, ולא להרגיש עם כל דילמה שמשהו אצלנו לא בסדר.

היום, כמה חודשים לתוך התהליך עם שרון, אנחנו מרגישים שהשגנו את החופש שבשבילו פתחנו את הקשר, וזה כל הזמן גדל.
הגענו מהמצב של המתח והכיווץ שהיינו בהם בהתחלה – למצב שיש הרבה פירגון.

וזה פירגון שיש בו יותר ויותר שקט ורגיעה (במקום הפירגון הקצת מאולץ שהרגשנו קודם).

מתוך התקשורת שלנו אנחנו מצליחים לאפשר זה לזו את החופש, וגם לבקש להאט כשאנחנו צריכים.

ככל שהקשב שלנו עלה, גם הרבה דברים תפיסתיים השתנו. דברים שבהתחלה היו קשים להכלה – התאפשרו – כמו החופש לישון אצל אחרים, לארח פרטנרים אחרים אצלנו בבית, להפגש שנינו יחד עם הפרטנרים האחרים.

זה נתן מקום להכל לצמוח – לכל אחד מאתנו, לקשר שלנו ולקשרים הנוספים.

אנשים לא מבינים – הם חושבים שצריך ללכת לטיפול זוגי כמוצא אחרון – וזה לא צריך להיות ככה.

אנחנו ממליצים לכל זוג שפותח את הקשר או מתמודד עם אתגרים שקשורים לזה – תקבלו עזרה.

לכל זוג יש אתגרים. זוגיות זה משהו שהוא מורכב. וכשאנחנו באים לשרון – אנחנו עובדים עלינו.

אנחנו שמים את עצמנו קודם.

הזמן איתה – זה הזמן שלנו. זמן למידה כדי להתקדם כבני אדם, וכזוג.

בהתחלה הגענו ממקום של מצוקה והיו אישיוז שצריך להתיחס אליהם – עכשיו אנחנו באים כדי לדבר, כדי לחדד דברים, לעבד דברים. זה טוב לנו לדעת שגם כשיש ריב ובא לנו לרצוח אחד את השניה – תגיע הפגישה ואנחנו נפתור את זה.

מבחינתנו התהליך הזה הוא תהליך משמעותי שבו אנחנו צומחים ומתפתחים, והוא עשה המון טוב ברמה החברתית, הזוגית והאישית – לא רק בהקשר של הפוליאמוריה.

נועה(31) ורועי (33)