אתם רואים אותו? כן. זה הלב שלי. יפה, נכון?
זה בזכות היוגה.
כן! הוא עושה יוגה הלב שלי. כבר כמה שנים. חמישים ככה. קבוע.
רואים?
לתנוחה הזו קוראים: שברים.
ולזאת? פרפרים.
וזאת?אה! זאת הדרקונית! (המממ… אני אוהבת את הדרקונית…).
בכל מקרה – רוצים לשמוע את הסיפור שלו?
כי הלב שלי רוצה לספר לכם.

יוגה של הלב הוא מונולוג קברטי של שירים, סיפורים, וספוקן וורד (שירה מדוברת) 
ממסעותיו של הלב בעקבות המאסטרית הגדולה שקוראים לה – אהבה, והמאסטר הגדול ששמו – חופש.