"אני צריך שלא תפגשי איתו יותר מפעם בשבוע"

"אני צריכה שחוץ מאשתך – תהיה רק איתי"

"אני צריך שתראי לי את ההתכתבות שלכם"

אני פוגשת הרבה אנשים שחיים את אורח החיים הא-מונוגמי – וכדי להתמודד עם האתגרים הרגשיים שהוא מספק, הם מצפים מהפרטנרים שלהם לפעול (או לא לפעול) באופן מסויים.

הרבה מתחים נוצרים סביב הציפיות האלה.

הפרטנר שרוצה לישון שם, או להפגש יותר מפעם בשבוע, או להפתח לעוד חיבורים, או לשמור על פרטיות התקשורת עלול לסרב, או להסכים למגבלה, אבל לצבור מרירות וכעס (שפוגעים בקשר שעליו מנסים לגונן).

כשהוויכוח הוא על הפעולות (לעשות או לא לעשות) – הרבה פעמים מגיעים למבוי סתום ותקוע ותחושה של משחק סכום אפס – אם אעשה – אוותר על עצמי, אם לא אעשה – אפסיד משהו במרחב של הקשר.

אני רוצה להציע בנושא הזה הפרדה מסוימת מעולם התקשורת המקרבת שיכולה:

• לשפר את האוירה בתקשורת סביב מצבי קונפליקט כאלה
• לאפשר חיפוש יצירתי של פתרונות שיענו על צרכים (לפעמים אפילו בלי ויתורים ופשרות)

ההפרדה שאני מציעה היא בין צורך לבין אסטרטגיה.

הצורך – הוא הדבר העמוק שבתוכנו שאותו אנחנו מנסים למלא

האסטרטגיה – היא דרך הפעולה שתאפשר לנו לענות על הצורך.

ברגע שאנחנו מדברים על מישהו שצריך לעשות/להמנע מלעשות משהו – מדובר באסטרטגיה.

הצורך הוא משהו שנשיג כשהוא יעשה את מה שרצינו.

(דרך אגב בתמונה – אני עם האסטרטגיה הפייבוריטית שלי למציאת שלווה ומתיקות).

אז הנה דוגמא:

כשמישהו אומר "אני צריך שתראי לי את ההתכתבות עם החבר שלך"

למרות המילה "צריך" הוא לא מדבר על צורך, אלא על אסטרטגיה למילוי צורך.

יתכן שהצורך שלו הוא בטחון או תחושת בהירות, והפעולה – להראות את ההתכתבות – היא בעצם אסטרטגיה שנועדה לענות על הצורך הזה.

למה ההפרדה בין צורך לאסטרטגיה חשובה?

כי אנשים נוטים להגיב בהדיפה כשדורשים מהם דרך פעולה מסוימת, אבל נפתחים ונרתמים לעזור לאנשים אחרים כשהם מבינים את הצורך.

– וגם –

כי לרוב אפשר למצוא המון המון אסטרטגיות לענות על צורך אחד.

למעשה מזוית מבט מסוימת כל מערכת הכללים המונוגמית היא דרך פעולה שנועדה להבטיח צרכים מסוימים.

כשויתרנו על דרך הפעולה הזו – זה לא אומר שויתרנו על הצרכים העמוקים שהיא ענתה עליהם (כמו בטחון, למשל, שהוא צורך בסיסי ועוצמתי).

פתיחת הקשר דורשת חשיבה – איך נזין ונמלא את הצורך הזה (למשל בטחון) באופנים אחרים?

אולי תדרש תקשורת מסוג מסוים, השקעה בזמן המשותף, טקסים והרגלים שנסגל לעצמנו – כי הצורך עצמו הרבה פעמים לא נעלם גם אם ויתרנו על האסטרטגיה.

כדאי להוסיף שלפי התפיסה של התקשורת המקרבת כל אדם אחראי באופן מלא על הצרכים שלו עצמו – אבל יכול לרתום אנשים אחרים לעזור לו לענות על צרכיו.

אז במצבים שבהם צד אחד רוצה פעולה מסוימת והשני מתקשה להענות בחיוב – שווה מאד להאט את הקצב ולנסות להבין:

• מה הצורך שהפעולה הזו נועדה לענות עליו? ו –
• האם יש עוד דרכים שבהן הצורך הזה יכול לקבל מענה בתוך הקשר? דרכים שהצד השני ישמח להעניק בהן את עזרתו?

איך נבין מה הצורך?

אפשר לשאול – מה זה ישרת אצלך אם אני אחזור לישון בבית?

או –

איזה צורך שלך יפגע אם אבחר לישון עם החבר שלי?

וכשנבין מה הצורך (נגיד, שזה צורך בבטחון) אפשר לנסות לברר – מה עוד יאפשר לך לחוש בטחון?

אז איך זה אצלכם?

אני סקרנית איך זה פוגש אתכם, וגם – אילו כללי פעולה קבעתם לכם, ועל איזה צורך הם נועדו לענות?