לחיות במערכת יחסים מאפשרת זה מוסרי?

היתה לי שיחה עם מכרה, ושיתפתי שאני חיה במערכת יחסים מאפשרת, וגם עוזרת ומלווה אנשים שחיים כך… בהתחלה היא עשתה פרצוף, ואז התעשתה, ואז היא שאלה: למה בכלל לעשות את זה? זה לא סוג של להתרכז-בעצמך-ובצרכים-שלך? זה לא אנוכי?

וזו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בשאלה הזו – כי יש אנשים שחושבים שיש באורח החיים הזה משהו נהנתני, מפונק, דקדנטי, שרודף הנאות גוף וסקס – ושזה לא מוסרי… לא מספיק ראוי.

זה הוביל אותי למחשבות פילוסופיות…
הבנתי שבחיים שלי הבחירה הזו הובילה להמון התפתחות אישית – זו דרך חיים שמעמידה בסימן שאלה המון אמונות ומוסכמות. היא הביאה אותי להתעסקות בתפיסת העולם שלי ובדיקה של מה נכון ומה לא (דברים כמו: “בן הזוג שלי שייך לי” שזכו לסימן שאלה למשל).
היא הביאה גם לטיפוח של בטחון עצמי (כי אני כבר לא האחת והיחידה), וכמובן המון מיומנויות של תקשורת (שזה אומר גם להקשיב לאחר, וגם לבטא בעצמי וגם למצוא פתרונות).

בתכל’ס? אני חושבת שעצם ההתעסקות עם כל השאלות של חיים בזוגיות מאפשרת (פוליאמורית) – עם עצמי, עם האנשים שאני עוזרת להם, ובתוך הקהילה של אנשים שחיים כך – באמת השפיעה על מי שאני – אני מרגישה היום יותר בטוחה בעצמי, אבל גם הרבה יותר ענווה, פחות ביקורתית, יותר קשובה אל עצמי ואל אחרים. זה העניק לי מתנות שהן מעבר להנאה שכרוכה ביצירת עוד מערכות יחסים.

אנשים קופצים בשקיעה

נתקלתי לא מעט באמירה שלפתוח את הקשר לעוד חיבורים זו “בגידה בהסכמה” והביטוי הזה אינו נכון בעיני.
יחסים מאפשרים מבוססים על כנות חשופה, על שיתוף ועל נדיבות. בתוך קשר כזה לכל אחד מהשותפים יש אוטונומיה על גופו ורגשותיו והוא מאפשר לעצמו את החופש להתחבר לעוד אנשים – ולעשות את זה בתמיכה, בידיעה ובכבוד הדדי. זה הדבר הכי רחוק מבגידה שאני מכירה.

ועוד משהו – לגבי מיניות:
יש משהו עצוב בכך שהתרבות שלנו רואה במיניות דבר נמוך ולא ראוי.
יש במיניות כל כך הרבה ריפוי, העצמה ועוצמה. וגם כאן, הפתיחה של הקשר הביאה להכרות עם קהילה שלמה שלומדת ובוחנת את הרובד הזה בחיים – ומביאה לתוכו הרבה מאד שפיות, גבולות בריאים והכרות של אנשים עם עצמם ועם הצרכים שלהם.

אני אשה, הטרוסקסואלית, ולמרות שעבדתי עם אנשים מהקהילה הגאה וגם סייעתי להם בעניינים של תקשורת ופתרון קונפליקטים, מאז פתיחת הקשר והחשיפה לקהילה שבוחנת את הנושאים הללו בצורה עמוקה יותר נחשפתי להגדרות שונות של אנשים שונים את המגדר שלהם, המשיכה המינית שלהם והתפיסה שלהם את הנושאים האלה. זה פתח בפני עולם שלא הייתי חשופה בפניו ואני מרגישה הרבה הערכה וכבוד למסע האישי והאמיץ שאנשים עושים בגילוי הזה.

אני מרגישה שאנחנו עדים לשינוי שהוא הרבה מעבר לנהנתנות אנוכית.
אנחנו עדים לשינוי של תפיסת עולם שמביא ערכים של חופש, כבוד והקשבה. ואני מרגישה זכות לקחת בכל זה חלק, למרות שזה מרגיש לפעמים כמו להיות גם המדען וגם מושא המחקר בניסויים בבני אדם.