האם קשר שאין בו מיניות (או כמעט שאין) הוא "זוגיות"?
התשובה בעיני היא: מאד תלוי את מי שואלים!
זה קשור לשאלה: מה יוצר זוגיות?
לאורך השנים שלי בפוליאמוריה (ובעיקר מאז שהקליניקה החלה לפעול) אני קולטת עד כמה אנשים תופסים "זוגיות" בדרכים שונות:
יש אנשים שבשבילם מה שיוצר את הזוגיות זה קיום מיניות.
יש אנשים שבשבילם זה לא רק המיניות, אלא הבלעדיות המינית.
בשביל אחרים – זו הבלעדיות הרגשית.
יש כאלה שבשבילם זו דווקא המחויבות להיות שם בטוב וברע.
יש כאלה שבשבילם זה הזמן שמבלים יחד, או הקמת המשפחה והבאת ילדים.
הרבה פעמים אנחנו מופעלים כשמה שאנחנו רואים כ- לב של הזוגיות קורה עם אנשים אחרים (בחג האהבה למשל – ראיתי שהיו בקבוצות שנוגעות לפוליאמוריה דיונים נוסח "עם מי תחגגו" – והרגישות שכרוכה בכך).
בואו נחפש את הצרכים
מצאתי שאפשר למצוא הקלה כשחופרים קצת יותר לעומק ומחפשים מה הצרכים שמסתתרים שם מתחת.
מה יש מתחת לרצון בבלעדיות? או במחויבות? או בזמן משותף?
ולרוב נמצא שם את הצורך בחיבור, או באהבה, או לא להשאר לבד.
הרבה פעמים הצורך דומה – רק דרך הביטוי שאנחנו מחפשים היא שונה.
ואם נחזור לשאלה הראשונה שהתחלתי איתה – האם קשר שכבר אין בו מיניות הוא זוגיות?
אנשים שמבחינתכם הזוגיות היא דבר שמורכב ממחויבות עמוקה, חברות נפש, הרצון להיות שם עבור האחר בטוב וברע – יכולים לראות בקשר הזה זוגיות במובן הכי מלא של המילה. הם לא רגישו שהעדר מיניות הופך את הקשר ל"ידידות" גרידא. כי לא עם כל ידיד יש להם מחויבות כזו.
יש אנשים שמבחינתם המיניות היא מרכיב הכרחי לזוגיות – ולכן לא יראו בקשר ללא מין – קשר זוגי.
בגלל זה קשה לי מאד לשמוע מדי פעם בדיונים אנשים אומרים זה לזה – מה שאתה מדבר עליו הוא לא "זוגיות".
אולי זו לא "זוגיות" בהגדרה שמתאימה לך… אבל זו יכולה להיות לגמרי "זוגיות" עבור אדם אחר.
ודרך אגב – התעלמתי פה לחלוטין מכל סוגי מערכות היחסים שאינן כוללות רק שניים, או שאינן מוגדרות באופן "זוגי". גם הן קיימות!
ושאלה למחשבה: מה יוצר "זוגיות" מבחינתכם? כלומר – מה הדבר או הדברים שגורמים לכם לראות בקשר מסוים קשר "זוגי"?
