יש רגעים בחיים שבהם מה שקורה במציאות לא תואם את התבנית שיש לנו בראש לגבי איך זה "צריך" להיות.
לפעמים זו סטיה קטנה מהתמונה:
למשל – לקחתי את הבת שלי ליום כיף בתל אביב. קבענו ללכת לתאטרון ואז למוזיאון לאומנות (היא ממש אוהבת אותו! יש שם יופי של מסלול לילדים).
היינו בקאמרי בהצגה מקסימה, ויצאנו וחצינו את הרחבה הגדולה לכיוון המוזיאון ו… הוא היה סגור!
אוי האכזבה…
עד שאנחנו (סוף סוף) מגיעות לתל אביב ומתכננות לנו יום!!
והנה – המציאות לא תואמת לתוכנית (בתמונה אנחנו מול קיר המוזיאון הסגור..).
כן. אפשר לדבר על הלמידה הנדרשת (נגיד… לבדוק את שעות הפתיחה?). כדאי לעשות את זה אחר כך.. בהחלט!
אבל שם. ברגע האכזבה – מה שיותר חשוב הוא – איך מתאוששים??
מה יקרה עכשיו?
האם שארית היום תהיה צבועה באכזבה?
או שנהפוך את זה להזדמנות?
(דרך אגב, אנחנו נתנו לעצמנו רגע לעכל את האכזבה, ואז חיפשנו תוכנית כיפית אחרת ובילינו כמה שעות מהממות ביפו).
אבל לפעמים הסטיה שהמציאות החצופה מעזה לעשות מהתבנית שיש לנו בראש היא עצומה.
זה קורה בארועים משני חיים – מחלה, מוות של אדם קרוב, משבר קריירה…
הפער בין מה שהיינו רוצים לבין מה שקורה הוא כמו תהום.. והריב שלנו עם הפער הזה מייצר כאב גדול.
לאחרונה התראיינתי ברדיו מהות החיים (בתוכנית של ערן אולניק הנפלא).
ערן ראיין אותי בנושא התאוששות ממשברים.
מצאתי את עצמי מספרת על כמה רגעים מאד מאתגרים בחיים שלי (מחלה מסכנת חיים, גירושים ועוד), ועל החלטות שקיבלתי כדי להתאושש ולצמוח גם מהמקומות הללו.
אם אתם צריכים קצת כח עכשיו – הנה הקישור לתוכנית עם ערן – אפשר פשוט להכנס ולהקשיב.
והנה גם קישור להרצאה שלי בנושא הזה שעלתה לרשת לא מזמן – כעוף החול – 12 העקרונות להתאוששות ממשברים לחיים של הגשמה. (יש להרשם כדי לקבל גישה).
