יוזמה

יוזמה.

במשך החיים האמונוגמיים חוויתי קשרים שבהם אני יזמתי את החיבור וגם קשרים שבהם האחר יזם. 

ואני שמה לב שיש תקופות שבהן קל לי יותר להיות ביוזמה ותקופות שבהן אני יותר מופנמת, ונעים לי כשיוזמים איתי. 

אני גם שומעת מלא מעט אנשים שחיים באמונוגמיה שהם פתאום צריכים ליזום שוב או להתמודד עם הרגעים שבהם יוזמים מולם – ושזה קצת כמו לחזור לגיל 16…

לאחרונה עלו בי שאלות לגבי יוזמה. 

אין לי פה איזה מסר סדור – אלא דווקא המון שאלות. 

מצאתי שלפעמים שאלות מרחיבות ועוזרות לי להגיע לבהירות, ועושות מקום אפילו יותר מ"תשובות", אז חשבתי שאולי הן תהיינה בעלות ערך גם עבורכם.

כמו למשל:

מה המשמעות שאני שמה על יוזמה ועל השאלה מי יוזם את הקשר? 

עד כמה אני מושפעת מהתבנית התרבותית שבה "נכון" שהאחר יזום ויתחיל? עד כמה היא יוצרת בי ציפיות? (מצאתי את עצמי בלי תשובה חד משמעית… אני יודעת ששנים של מסרים תרבותיים משאירים בי חותם. וכיף לי שיוזמים איתי. ומצד שני – אני נהנית גם להיות לפעמים בצד היוזם).

האם יש אמת בכך שמי שמעניין אותנו הוא דווקא זה שאינו מושג?
(יש מחקרים שמראים שהלא מושג מושך. אבל מצאתי שיש גם משהו מאד מאד סקסי באנשים שיודעים מה הם רוצים ומשדרים את זה בבהירות). 

מה נעים לי בלהיות זו שיוזמת?
(ה-rush של האומץ למשל. החופש להיות מי שאני. האותנטיות. זה יכול לגרום לי להרגיש כל יכולה). 

מה נעים לי כשיוזמים מולי?
(נו. זה ברור. השיקוף הנעים שזה מעניק – שאני מושכת ומעניינת). 

למה יש זמנים שבהם יותר חשוב לי שדווקא "האחר" יזום?
מה זה אומר לי על המצב הפנימי שלי בזמנים כאלה? 

וזה מתלווה לשאלה – 

מה מפחיד אותי בליזום?
(אמא'לה. לפעמים זה ממש מפחיד. בדרך כלל כשאני בתקופה של חוזק פנימי – קל לי להיות ביוזמה. אני חווה את זה כמשהו משחקי ומדליק וזה כיף. כשאני בתקופה שבה יש איזו התמודדויות בתוכי – דווקא להרגיש מחוזרת ושיוזמים מולי עושה לי נעים, ממלא ומחזק). 

איך נעים לי שיוזמים מולי?
(השאלה הזו הזכירה לי כמה שיחות יש פה בקבוצה על נושא הודעות ה-"היי" כדרך ליזום. וכמה שיח יש על זה, וזה גרם לי לחשוב מה יוצר תחושה של בטחון לעומת דרכי יוזמה שמפחידות או מטרידות.
קלטתי גם שאנשים שונים אוהבים שיוזמים איתם בדרכים שונות.
זה גם גרם לי לחשוב כמה הערכתי אנשים מסוימים על הדרך שבה הם יזמו תקשורת – גם אם לא רציתי בחיבור בסופו של דבר – לפעמים הכנות והישירות שלהם גרמה לי מאד להסתקרן. יש דרכים ליזום שממש יוצרות משיכה לבדוק). 

איך נעים לי ליזום?

(שמה לב שזה משתנה. שוב. קשור למצב שבו אני נמצאת באותה תקופה… בחודשים האחרונים למשל, כשאני מתאוששת מפרידה שחוויתי – משהו בי מאד זהיר – כי הלב נחבט וכאב לא מזמן. אבל היו תקופות שבהן הייתי הרבה יותר ישירה). 

האם אני שמה לב כשיוזמים מולי?
(לא תמיד… כבר היה לי קשר שבו פשוט לא ראיתי בכלל את היוזמה של האחר עד שהוא הבין את זה ואמר לי – "את שמה לב שאני מתחיל איתך?". ורק אז קלטתי. בעצם קלטתי שבכלל לא חשבתי שקשר בינינו רלבנטי בגלל תפיסות שגויות שהיו לי).

זה גורם לי לחשוב – האם אנשים שיזמתי מולם לאורך השנים בכלל שמו לב? (אולי לא? הממ.. קטעים). 

איך אני בלסרב כשמשהו לא מתאים לי?
(למדתי לאורך השנים להגיד "לא". זו למידה כל כך חשובה ומשמעותית שהעניקה לי הרבה חופש. ועדיין אני חוששת לפעמים לפגוע). 

איך אני בהתמודדות עם סירוב? 

(ועד כמה אני נמנעת מיוזמה כדי להמנע מההתמודדות הזו?). 

לפעמים אני אומרת לעצמי: כמה קשרים היו נוצרים אם היו רואים עלינו את מה שאנחנו חושבים – ולא היינו צריכים לספר לאנשים אחרים על המחשבות והרצונות שלנו?

ומצד שני – ממש לא הייתי רוצה לוותר על החלק הזה של היוזמה. של ההתחלות. 

וכמה יופי יש בהעזה הזו להגיד "אני רוצה" – וברגעים שבהם היוזמה – מצליחה. 

אז איך אתם עם ליזום? מה נעים לכם? (בליזום ו- כשיוזמים מולכם), ואיזה עוד שאלות אפשר להוסיף לרשימה הלא סגורה הזו?