היום שאחרי

תגידו. איך אתם ביום שאחרי דייט? 

כשנפגשים זו חוויה לכל החושים. תקשורת של מבט, וקול, וריח, ותנועה, ומגע ורגש…

ואז – נפרדים. כל אחד חוזר לעולמו, לבית, לבני הזוג המקננים (אם יש), לילדים. לעבודה. 

אבל לא תמיד הדייט מסתיים כשהוא מסתיים. 

יש גם את היום שאחרי, ולחלק מהאנשים מה שקורה ביום הזה הוא משמעותי מאד. 

.

שמתי לב ש(בהכללה) אנשים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

יש כאלה שהמפגש בדייט ממלא אותם. 

ביום שאחרי הם רגועים לגמרי. מאושרים. 

הם קיבלו מנה גדושה מהאדם האחר, ומה-יחד, ועכשיו הם שבעים ונינוחים. 

תחושת המלאות הזו גורמת לכך שמיד אחרי המפגש הם גם לא מתגעגעים במיוחד.

.

ויש את אלה שאצלם דווקא מיד אחרי המפגש הגעגוע הכי גדול.

במפגש הם נפתחו – ומשהו בהם נשאר פתוח אל האחר, חשוף, אולי אפילו פגיע, והם זקוקים ל- after care. 

(ה-after care הוא מונח שאני שואלת כאן מעולם ה- BDSM – פירושו – הטיפול או תשומת הלב שנדרשים אחרי סשן או מפגש – כדי לוודא שכולם חוזרים לעצמם ובטוב). הודעה אוהבת של "בוקר טוב", או מילה על כמה נעים היה, ולפעמים אפילו שיחה שבה מדברים קצת על מה שהיה, קושרים את קצוות החוויה, מניחים אותה יחד על מדף הזכרון. כן. היינו שם יחד. הייתי איתך. כן. גם לי היה טוב. 

אצל האנשים הללו מה שקורה ביום שאחרי הדייט יכול לצבוע את החוויה. 

אם התקשורת הזו לא מתרחשת – משהו בהם יכול להתכווץ. אפילו לכאוב. 

דרך אגב, אצל האנשים האלה רמת הגעגוע תתחיל בעוצמה הכי חזקה ואז כנראה תפחת – כשהחיים סוחפים אותם עם שלל משימותיהם ורשמיהם. 

.

(כמובן שמשפיעים כאן גם הבדלים בכמות התקשורת שעושה נעים לכל אחד, ומתי ואיך נעים לו שהתקשורת הזו מתחוללת… אבל זה לפוסט אחר). 

.

אז – איך זה אצלכם? האם אתם מזהים משהו מהנטיות האלה אצלכם? או משהו אחר? מה הכי נעים לכם ביום שאחרי דייט? איזו תקשורת נחוצה לכם? וכמה ממנה? 

.