מה אני רוצה?

התחלתי לשים לב, שכאשר משהו מרגיז אותי, מכווץ, מעצבן, מכאיב – אני בעצם עומדת מול צומת T.
בכיוון אחד – אני באה בטענות, מתעצבנת, מאשימה וכועסת.
בכיוון האחר – אני שואלת את עצמי – אז מה אני רוצה? ומנסה לראות איך לנוע בכיוון הזה.

הכיוון הראשון בדרך כלל מביא אותי למצב נפשי יותר זועף, ירוד ומעוך, לאינטראקציות לא מוצלחות, והרבה פעמים גם לא משיג שיפור במצב.

הכיוון השני – מביא מיידית לתחושת הקלה בתוכי. אני מבינה פתאום מה חסר לי ומה רצוי לי, והרבה פעמים גם קל לי יותר לבקש את זה. מגיעים רעיונות. מגיעים כיווני חשיבה חדשים. לפעמים אפילו מגיעות מתנות מהעולם.

הבוקר קמתי קצת זעופה, התחלתי את היום באנרגיה נמוכה, עומס של המון דברים שצריכים לקרות,
ואז הגיע רגע של היפוך: ראיתי את השמיים והבנתי: אני רוצה להיות בחוץ, אני רוצה תנועה. רוצה חוויה!
אמיר ואני עובדים כמעט מסביב לשעון לאחרונה. בקושי זזים מהמסכים..:
הבוקר אמרתי לו: בוא. נצא לשעתיים שלוש. נשנה אוירה. ניסע על האופנוע.
אז יצאנו. האיש שלי. האופנוע. תרמוס קפה אבו נח'לה בשבילו. תרמוס חלב זהב בשבילי, בגדים חמים.
העולם חיכה לנו מחוץ לדלת.
הכביש שטף מתחתינו, המנוע החזק והמהירות. הרוח בפנים. התנועה של הגוף עם הסיבובים. השמש מעל. הגליל המתחיל להוריק. ואז.. שקט.. הירדן שזרם. חומה עתיקה. כמה חרדונים. חבורת חזירי בר. חמור. צל חרוב. קצת חרדל מהטבע.

טיולון קצרצר. שיחה טובה. ישיבה אל מול הנוף (עלי גפן ממולאים). וחזרנו.
הרוח הטובה המשיכה שעות אחר כך.

לפעמים כל מה שצריך זה שעתיים מחוץ לגריד – וכל העולם משתנה.
בעצם – הוא כבר התחיל להשתנות כשהפוקוס השתנה: "מה אני רוצה?"

אז.. יש משהו שמפריע ומכווץ עכשיו? זה כמו מערכת ניווט: מה בעצם אני רוצה?
ומה אתם?