אז אתמול ניסיתי לצחצח שיניים ביד שמאל.
אני רגילה לימין דווקא.
אבל בא לי.
שמאל נענתה לאתגר ברצון.. אבל בואנה, זה היה קשה! בתנועות עילגות עברתי על כל שן, מנסה להניע את המברשת ולסובב אותה בזוויות שבדרך כלל לא דורשות שום מחשבה. זה היה איטי, וזה היה מסורבל.
ומעניין לאללה.
שיד אחת התמחתה בנושא ועושה זאת בוירטואוזיות נונשלאנטית, והשניה, שמחוברת , כך וידאתי, אל הצד השני של אותו בנאדם ממש – בכלל לא מיודעת לגבי עניין כה יומיומי.
חשבתי לי על כל הדברים שאני מנסה בפעם הראשונה – ומתייאשת, ועל התגמול הבלתי נמנע על התמדה, ועל היופי שבגוף שלומד דברים ומשייף אותם לרמה של ריקוד (היה לי פעם בעל שף, ואיך שהוא חתך גזר!! יהי זכרו ברוך), ועל זה שיש בנו חלק שקולט משהו וחלק שעוד לא, ולפעמים צריך סבלנות…
ואיך זה שיציאה מאזור הנוחות היא תמיד הזדמנות ללמידה.
נסו. זה מעניין.
