אתם מכירים את זה שכשמתעסקים עם איזה תחום, חושבים עליו, מדברים עליו, מסבירים אותו – פתאום משהו מתבהר ויש איזו תחושה של קריסטל בהיר? אז השבוע הופיע לי כזה ואני רוצה לשתף אתכם.
זה בקשר לתחום של התמודדות עם ריבים וקונפליקטים וחיכוכים עם האנשים שאנחנו הכי אוהבים.
ארבע ההבנות
פתאום הבנתי שכדי שאפשר יהיה להגיע לפתרון ממש טוב למצב של חיכוך עם אדם אחר – צריך ארבע הבנות (שלוש הכרחיות באחריות עיקרית שלי, והרביעית – היא בגדר בונוס, ונמצאת רק באחריות האדם האחר).
ההבנה הראשונה היא ההבנה של עצמי
הרבה פעמים אני מתקיפה אדם אחר וחושבת שהוא לא בסדר. אבל כדי להסביר את עצמי אנחנו צריכה לחזור פנימה ולהבין – לא רק מה לא בסדר איתו – אלא מה אני מרגישה וצריכה? מה בעצם חשוב לי? ולמה כל כך כואב לי המצב?
רק כשאני מצליחה להבין את ההבנה הראשונה אני יכולה לעבור להבנה השניה:
ההבנה השניה היא ההבנה של האדם האחר אותי
ולמה ההבנה הזו היא במידה רבה באחריותי?
כי זו האחריות שלי להסביר את עצמי בדרך שמאפשרת לאדם האחר להקשיב.
זה קצת כמו להזמין אותו לביקור בנקודת המבט שלי כך שיוכל באמת להבין לעומק מה אני מרגישה וצריכה.
כולנו יודעים שיש דרכים מזמינות ודרכים שממש מקטינות את החשק להבין אותנו.
אני לומדת עם השנים שיש לי אחריות ללמוד להסביר את עצמי באופן שלא מטרגר ומרים את המגננות, המבצרים והמתקפה הנגדית של הצד השני.
זו האחריות שלי כי אני זו שאחראית לצרכים שלי, ואחראית לתקשר אותם לאנשים אחרים אם אני רוצה עזרה מהם לענות על הצרכים האלה.
עד כמה שזה מתסכל – כשאני מנסה להפעיל כוח וניגשת בהתקפה, ביקורת, בוז – כל אלה רק מביאים להסתגרות וריחוק ועושים בדיוק את ההפך….
ההבנה השלישית היא ההבנה שלי את האדם האחר
הרבה פעמים נדמה לי שהכל ברור וידוע, וזה חד משמעי שהאדם האחר פשוט טועה לחלוטין.
אבל.
יש לי אחריות לזכור ולהבין שלכל אדם יש נקודת ראות שונה, חווית חיים שונה, צרכים שונים – ואם יש בינינו קונפליקט – יש סיכוי (עצום!) שאני מפספסת חלק מהתמונה (את החלק של האחר), ולא רואה את כל מה שהאחר חווה, מרגיש וצריך.
אז זו אחריות שלי להסתקרן ולנסות לברר – מה הוא חושב? מה הוא מרגיש? מה הוא צריך?
רק כשאבין באמת נוכל להתקדם.
ההבנה הרביעית (שאינה באחריותי) היא ההבנה של האחר את עצמו
זוהי הבנה שמאד רצוי שתהיה כאן, אבל היא אינה באחריותי אלא רק באחריותו של האחר.
כמו שרצוי שאני אבין מה הרגשות והצרכים שלי – מאד רצוי שהאחר יבין את הצרכים של עצמו.
כשהאחר מבין מה הוא מרגיש, מה הוא צריך – זה יכול לעזור לו להסביר לי.
אם הוא יסביר לי זה יעזור לי להשיג את ההבנה מהסוג השלישי – ההבנה שלי אותו.
אבל!
גם אם הוא (עדיין) לא מבין את עצמו – לי עדיין יש את האחריות לנסות להבין אותו – לשאול שאלות ולהסתקרן (ולפעמים מתוך הנסיון שלי להבין – גם האחר יוכל להבין את עצמו טוב יותר).
רק כשאני הבנתי את עצמי,
רק כשהצלחתי להסביר את עצמי כך שהבינו וראו אותי,
רק כשהצלחתי לראות ולהבין את האדם האחר –
רק אז מגיעה תחושה של חיבור.
זו ממש תחושה פיסית של התרחבות והתרככות – שמתוכה הרבה יותר טוב לגשת למחשבה על פתרונות.
אז מה עוזר לכם להבין? את עצמכם? אנשים אחרים?
