זה קרה באמצע הלילה במסיבה של הג'ינגה בביכורי העתים בתל אביב. האולם היה מלא אנשים רוקדים. ראיתי אותו הולך, בעצם – רוקד, בכיוון שלי (הוא היה שני מטר גובה, אז קשה היה לפספס), והדרך שבה הוא עבר בתוך הקהל היתה כמו משה שפותח את הים… כולם נעו ופינו לו דרך – והוא רקד שם באופן שלא דומה לשום דבר שראיתי קודם – וכל הזמן התקדם בכיוון שלי. מהרגע הראשון הייתי מהופנטת. אני לא יודעת איך להסביר את זה שהוא נע יש אלי, אבל אי אפשר היה לפספס שהחיבור שלנו היה מיידי. סוחף. עוצמתי. בלתי ניתן להכחשה. זה היה כמו מכת חשמל. כמו משאית פול טריילר שנכנסת בך (כך שלא נשאר שום ספק).
רקדנו יחד באותו לילה. לא יכולנו להתנתק. הלב בכלל לא שאל אותנו – ונפתח. והתחבר. שנינו ידענו שפרצה לחיינו אהבה.
(היא פרצה. אפילו אי אפשר לאמר שהיא פתחה את הדלת. אולי הפילה את הדלת יותר נכון. אולי בכלל פרצה דרך הקיר.
בכל מקרה – היא ה ג י ע ה).
.
לי כבר היתה אהבה אחת ענקית בזמן הזה – עם איש מדהים שאני חולקת איתו בית, ובת – ויחד עם זה לא היתה בלבי שום שאלה – אני רוצה להגיד "כן" לאהבה הזו – "כן" לשתי האהבות האלה! אני לא עומדת לעשות שום דבר מאחורי הגב שלו.
.
אז מיד דיברתי איתו. עם האיש שלי. ופתחנו את היחסים שלנו.
.
ה"כן" שלי – היה "כן" לאהבה.
וגם – "כן" לאומץ. "כן" ללא ידוע. "כן" לאותנטיות. "כן" למתן רשות לעצמי להרגיש את מה שאני מרגישה באופן מלא ולא מרוסן. "כן" לרשות לעצמי לעשות דברים לא "כמו כולם" ולא "כמו שצריך" אלא מתוך הקשבה לעצמי ובחירה מה נכון *לי*.
זה היה "כן" לקשר אהבה משנה חיים.
ובלונג ראן זה היה "כן" לשינוי עצום בחיים שלי – שהביא לרמות בלתי יאמנו של אהבה ושל עונג, וגם לרמות בלתי יאמנו של פחד ועמידה מול שדים (ממש כמו גנדלף על הגשר),
זה היה "כן" שהביא להכרות שלא היתה לי עם הלב שלי ועם הגוף שלי ועם חדרים בתוך נפשי שלא ידעתי שקיימים בכלל.
"כן" לאנשים שנכנסו לחיים וללב שלי, וכל אחד מהם לימד אותי צורה אחרת של אהבה, ושיקף לי פנים אחרים של עצמי.
זה היה "כן" לשינוי של הקשר שהיה לי בבית, שכבר היה גדול ועמוק – אבל צמח והעמיק וקיבל חיים נוספים.
זה היה "כן" שהביא למסע של שינוי והתפתחות וצמיחה.
"כן" שהביא בסופו של דבר לסגירת עסק אחד ושינוי טוטאלי של העשיה שלי בעולם, "כן" ליכולת לעזור ולתמוך בעוד מאות רבות של אנשים…
זה היה "כן" משנה חיים.
כי אהבה היא דבר שמשנה חיים.
