"הותיקים לא רוצים לצאת איתי!"
יצא לי לשמוע מאנשים שרק פתחו את הקשר (בעיקר גברים) שאנשים יותר ותיקים בעולם הפתוח נמנעים מלהתחבר אליהם. הם מתחילים שיחות ואלה נעצרות מהר מאד כשמתגלה שהם רק פתחו.
סיבה אחת לבחירה הזו קשורה לדרמות שהרבה פעמים מלוות זוג שרק פתח (ממש לא אצל כולם! אבל זה לא נדיר): הם מתלהבים להתנסות ואז נבהלים, וסוגרים את הקשר ופותחים שוב – ובדרך שוברים לבבות של הפרטנרים הנוספים.
תופעה נוספת היא – הילד.ה בחנות הממתקים. אחרי תקופה ארוכה של מונוגמיה – פתאום נפתח העולם – ולא מעט אנשים מתנהגים כאילו הגיעו למזנון בסגנון אכול (הרבה יותר מ)כפי יכולתך.
כשמדובר באנשים שחיים כבר בקשר קיים – הרבה פעמים גם כך הזמן והפניות שלהם מוגבלים – עדיין יש להם בני זוג, משפחה, ילדים, עבודה או עסק. ואם הזמן הזה עומד להתחלק על כמה וכמה אינטראקציות במקביל – לא באמת נשאר הרבה.
אני שומעת סביב כעס על האנשים שמתנהלים כך – ואני יכולה להבין את התסכול.
אנשים שונים רוצים דברים שונים
כדאי גם לדעת שאנשים שונים רוצים דברים שונים – וזה לגיטימי לגמרי. פשוט כדאי לברר – ולהיות כמה שיותר כנים לגבי הרצונות והכמיהות שלנו.
הרצונות מהקשר עצמו
אז כשנובט חיבור חדש, אני שואלת את עצמי (וכך גם מייעצת לאנשים בקליניקה לברר) לא רק אם האיש שלפני מוצא חן בעיני ומושך אותי (שאלה בסיסית כמובן) – אלא גם –
- מה הצרכים שלו ומה הוא מדמיין לעצמו כקשר אידאלי?
- איזה סוג של קשר האדם הזה מאחל לעצמו? מה הוא רוצה מהקשר? האם הרצון בעיקר מיני? או גם רגשי על כל מה שזה אומר? והאם זה מתאים למה שאני רוצה בשבילי עכשיו? (וזה בסדר גמור אם יש הבדל! פשוט כדאי לדעת את זה).
- איזה היקף של קשר האדם הזה מחפש לעצמו? האם זה מתאים לאינטנסיביות שמתאימה לי?
- מה האופק שהוא מחפש: הוא רוצה גם לגור יחד? להביא ילדים? ליצור זוגיות מרכזית?
זה לא מספיק שמישהו מוצא חן בעיני אם בדיוק עכשיו הוא רוצה לשחק משחק אחר לגמרי
הבירור הזה עוזר לי להבין האם הוא יכול ורוצה להעניק לי את הנוכחות, הפניות הרגשית וסוג החיבור שאני מבקשת לי, והאם אני יכולה ורוצה להעניק לו את הנוכחות והפניות שהוא רוצה לו.
ההשפעות הפרקטיות
מעבר לרצונות ברמת טיב הקשר – אני גם מסתכלת על הרמה הכי פרקטית:
- האם יש לו קשרים נוספים ומה הרצונות שלו שם מבחינת קצב שבו נוכל להפגש?
- מה המצב המשפחתי שלו? – ועד כמה הוא יכול לאפשר פניות? האם יש לו ילדים?
- מה המרחק בינינו ועד כמה זה יכול להגביל או לאפשר את ההזדמנות להתראות?
- מה ההסכמים שיש אצלו בבית? האם למשל הוא יכול לבלות יחד לילות?
- אפילו המצב בתחום העבודה שלו יכול להשפיע על מידת הסנכרון והפניות.
אני לא אומרת שצריך לחפש אידאל מושלם
הרבה פעמים, כשקשר מתאים ומיוחד – אפשר למצוא פתרונות לוגיסטיים נהדרים גם כשהנסיבות מאתגרות. אפילו היה לי פעם קשר בחו"ל!
ועם זאת – ללוגיסטיקה של החיים יש השפעה! ורובנו מגיעים לחיים הפתוחים עם הרבה מאד דברים שכבר נמצאים בחיים שלנו…
כדאי לבדוק את הסנכרון
משיכה ונצנצים הם לא מספיקים אם ההבדל גדול מדי, וזה מתכון להמון המון תסכול וכאב.
ככל שהסנכרון הרמוני יותר בדברים שחשובים לנו – אפשר להנות יותר מהקשר עצמו ולא מהמאבקים שקשורים לנסיון להתאים למצב שאינו מתאים לנו. זה מעלה את הסיכוי שהקשר הזה יהיה מזין ונעים לאורך זמן.
ואם נחזור לבייבי פוליז: הרבה פעמים הם נמצאים בשלב אחר וזקוקים לדברים שונים – למצות את תקופת החוויות וההתנסויות, לגלות משהו על עצמם, להיות קלילים בתנועה אחרי המון זמן שחיכו לזה.
זה לגיטימי… רק שזה לא מתאים לכולם להיות שם כשכל זה קורה.
(וזה כמובן לא נכון לכולם וראיתי גם אנשים שרק פתחו ועדיין חיפשו עומק והתמקדות – וגם אנשים שחיים הרבה שנים בחיים האלה ודווקא מחפשים חוויות קלילות. זה באמת עניין של תקופה בחיים).
יש בזה אתגר.
לפעמים לא קל לקבל שהאדם האחר רוצה וצריך משהו אחר כרגע, או נמצא בשלב אחר כרגע.
הסיפור הזה דורש הרבה כנות עם עצמנו – להבין מה אנחנו רוצים, וגם אומץ לתקשר את זה.
ויש בזה גם שיעור בלשחרר ולא להמשיך בקשרים שלא ממלאים את הרצונות העמוקים שלנו.
אז.. איזה סוג של סנכרון חשוב לכם? ומה אתם מבררים?
